תרקדי כאילו כולם מסתכלים

תרקדי כאילו כולם מסתכלים
תרקדי כאילו כולם מסתכלים

 

מי שעוקב אחרי יודע שריקוד הוא חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי.

הפסקתי לרקוד בגיל 14, מהסיבות הלא נכונות וחזרתי לרקוד בגיל 40 מכל הסיבות הנכונות ולמרות הרמת הגבה של לא מעט אנשים.

זה לא היה קל, שיעור הריקוד הראשון שלי היה קשה ומתסכל, הבטתי על עצמי במראה, הבטתי בבנות האחרות שרקדו לידי, לא ילדות, אבל בואו נגיד שהגיעו עם חולצות גזורות של סוף קורס כלשהו בצבא, וחשבתי לעצמי שאם קשה אז אעבוד עוד יותר קשה ואצליח. ועבדתי קשה, השרירים כאבו, חזרתי עם סימנים כחולים בברכיים, הייתי מותשת לפעמים אבל הנפש היתה בעננים.

 

תרקדי כאילו כולם מסתכלים

 

נסעתי כמעט כל בוקר לסטודיו בתל אביב, עמדתי בפקקים נוראיים רק כדי לרקוד, להרגיש, להנות ולהשתפר. והשתפרתי, כל יום קצת, כבר לא הסתכלתי בחשש לצדדים, הגיל לא שיחק בכלל תפקיד, אני רוקדת, הגוף זוכר והריקוד חוזר. ונהנתי, כמה שנהנתי מכל המאמץ הזה.

למי שלא מודע לכל עולם המחול ואתם, טוב אתן, שואלות אותי הרבה איך זה ואיפה אני רוקדת, אז תנו לי לעשות לכם את העבודה קלה, כי לי לקח כמה שנים לגלות הכל.

יש בארץ לא מעט סטודיואים שמעבירים שיעורים סופר מקצועיים בבלט קלאסי, מחול מודרני, ג'ז ועוד סגנונות (זה מה שאני רוקדת), השיעורים מתנהלים בדיוק כמו שיעורי הריקוד שאנחנו זוכרים מהילדות, רק שלא חייבים ללבוש בגד גוף 😊

כבר 8 שנים שאני רוקדת ותאמינו לי שאחרי כמה חודשים והמשך עבודה קשה כל הזמן, הגעתי לרמה לא רעה בכלל.

אני לא יכולה לראות את עצמי בלי הריקוד, יום ללא ריקוד הוא יום מבוזבז מבחינתי. זה נותן לי כל מה שהנשמה והגוף שלי צריכים כתוספת לחיים "הרגילים".

בקיץ זכיתי אפילו לעמוד על במה עם עוד נשים רקדניות מוכשרות אבל זה כבר לפוסט אחר.

 

תרקדי כאילו כולם מסתכלים

 

אז אם גם את שם היית ילדה רקדנית, וגם אם לא ורק חלמת להיות כזאת, תעזי, תלכי, תמצאי את הסטודיו שמתאים לך, תרקדי, תרקדי כאילו אף אחד לא מסתכל, כי ביננו אף אחד לא ממש מסתכל, אנחנו כבר לא ילדות, ובחיי שכשיסתכלו יעריכו.

עזבי את המבטים וההערות של אנשים שאין להם את האומץ, תראי דוגמא לילדים שלך שחלומות אפשר להגשים.

 

תרקדי כאילו כולם מסתכלים

 

אני כאן כדי לענות על כל השאלות שלכן ושלכם, איך מתחילים ואיפה ובמה זה כרוך.

וכן, תרימו לי בתגובות, עבדתי קשה בשביל זה.

 

 

ובגלל שאנחנו בכל זאת בבלוג בישול בריא, אז הנה מתכון שאני אוהבת במיוחד

שניצל טופו שמתחשק לאכול ישר מהמחבת.

 

תוכן קולינרי ישראלי איכותי
powered by foody
Print Friendly, PDF & Email
  1. מדהימה שאת! חולמת לרקוד כבר שנים… מעולם לא רקדתי … מחפשת את האומץ לעמוד מול נשים מנוסות בתחום, ואת המקום הנכון … אולי יום אחד

  2. "כשהגוף רוקד הנשמה צוחקת…" אני מכירה אותך עוד מלפני עשור כשלימדתי אותך ואת בן זוגך פילאטיס מכשירים בכפר מלל … קראתי את החיבור שלך לעולם הריקוד…אהבתי את החיבור שלך בין ריקוד ושכולם רואים . בעיני זה חלק מהאנרגיה שקוראת בין אנשים כשרוקדים במרחב משותף,נוצרת אנרגיה גדולה מסך החלקים. אני הייתי ילדה שרצתה לרקוד בחוג ג'ז אבל כשעמדתי מול המראה החשופה הרגשתי לא טוב עם הדימוי גוף שלי וביקשתי מאמא שלי ללכת לקרמיקה .מאז רקדתי בבית ,במסיבות , ובשנים האחרונות גם למדתי טיפול בתנועה וקצב שיטת ריקוד בסגנון שבטי פרימיטיב אקספרשיין וגם אני רוקדת ריקוד חופשי במסגרת ועפה כל פעם מחדש… שנה טובה מלאת חיבור לסודות הגוף הרוקד והנפש💃💜⁦❤️⁩💃

    1. דרור יקרה, תודה רבה, וואו שאת זוכרת קודם כל ובעיקר על החיבור בין הנפש לריקוד. תמשיכי לרקוד כאילו כולם מסתכלים

  3. רק רציתי שתדעי שהפוסט שלך הגיע אלי בדיוק בזמן שזה מה שמעסיק אותי. מעולם לא רקדתי, מאוד רחוק מזה, ועכשיו ממש בא לי. בסוף זה יקרה. תודה על הפוסט המעודד🙏

    1. דנה, איזה כיף של הודעה. לכי תרקדי, עכשיו, לא מחר, צעזי ותראי איזה כיף יהיה לך. שנה טובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן