הדייסה הראשונה שלי שאני זוכרת בבירור שאכלתי היתה בצבא דווקא. אני זוכרת קערות פלסטיק כחולות ובתוכן ספק נוזל ספק עיסה בצבע לא מזוהה שיצאו ממנה אדים. הייתי רעבה והיה קר ויש מצב שגם לא היה משהו אחר במטבח באותו יום אז אכלתי. וזה היה טעים למרות הכל. משהו בחום הזה של הדייסה והמתיקות עשה לי "נעים בבטן" וגם בלב. בהמשך גיליתי בזמן ההתמחות שלי ברפואה סינית בבית חולים בסין את הקונג'י שהיא דייסת אורז. גרנו שם במעונות שמיועדים לסטודנטים זרים בלבד והיתה לנו מבשלת חמודה, או לפחות אני חושבת שהיא היתה חמודה, כי אנגלית היא לא הבינה, וסינית אני לא דיברתי ובכלל נראה לי שאסור היה לה לדבר עם זרים. זה היה מזמן…ובכל בוקר אכלנו קונג'י. דייסת אורז ושם החלה ההתמכרות שלי.
בהמשך למדתי להכין דייסה לבד והנה המתכון הבסיסי לדייסת שיבולת שועל חמה ומתוקה בתוספת פירות ומייפל.
עוד על שיבולת שועל תוכלו לקרוא כאן: שיבולת שועל
דייסה חמה ומתוקה עם פירות יער ובננות
מצרכים:
1 כוס שיבולת שועל עבה
2 כוסות מים
3 כוסות חלב (אפשר חלב צמחי מאיזה סוג שאוהבים)
1 כוס פירות יער (אפשר קפואים)
½ בננה חתוכה לפרוסות
2 תאנים חתוכות לפרוסות
סירופ מייפל אמיתי לפי הטעם
אופן ההכנה:
בסיר בינוני מביאים לרתיחה את שיבולת השועל, המים והחלב. שמים לב שהדייסה לא גולשת מהסיר, כי מניסיון זה לא כיף לנקות את הכיריים כל פעם מחדש. רק אומרת.
מנמיכים להבה ומבשלים את הדייסה כ 15 דקות ומערבבים מדי פעם.
הדייסה צריכה להסמיך עד למרקם שאתם אוהבים. אני אוהבת דייסה מאוד מאוד סמיכה ולכן מבשלת אותה קרוב לחצי שעה.
מעבירים לקערות הגשה, שופכים מעט מייפל לכל קערה (בעיני המייפל לא הכרחי, הדייסה מתוקה מספיק מהחלב ומהפירות אבל אני יודעת שרוב האנשים לא כמוני ? ) מפזרים מעל את הפירות החתוכים, עושים פו ואוכלים.
זהירות ממכר!
טיפים, גיוונים ושלל עצות:
אפשר לגוון בפירות לפי מה שיש לכם בבית, או מה שבעונה.
אני אוהבת להוסיף לדייסה גם אגוזי מלך, בשביל הקראנץ' ובשביל עוד תוספת חלבון.
אפשר לבשל את הדייסה רק על מים אבל בעיני זה יוצא פחות מוצלח.
לאקסטרה כיף וטעם מכניסים את הדייסה לקרמול בתנור על מצב גריל לדקה אחת. שימו לב שהכלים שאתם מכניסים לתנור מתאימים לחום גבוה.
